שמי אדיר, נולדתי וגדלתי בדימונה. ההורים שלי גרושים ולאבא שלי היום יש אישה חדשה.
אני הילד התשיעי מבין שלוש עשרה אחים. לא תמיד היה פשוט בבית, המצב הכלכלי לא היה קל בכלל וההורים היו צריכים להתרכז בפרנסה ולדאוג לאוכל עבורנו.
בכיתה ח’ יצאתי מהבית לפנימייה בפעם הראשונה, לא הסתדרתי שם. הייתי שם פחות משנה, עד שחזרתי לבית בדימונה.
כשהייתי בכיתה ט’ הוציאו אותי מהבית בצו בית משפט לפנימיית נוספת, שם הייתי כמעט ארבע שנים, עד שסיימתי תיכון. כמו כל דבר בחיים שלי, גם הכניסה לפנימייה ידעה עליות ומורדות. מהר מאוד התחברתי לאנשים והכרתי את כל אנשי הצוות בכפר. אבל אחרי זמן מה בפנימייה התחילה התדרדרות, תפקדתי פחות טוב בלימודים וגם התחילו בעיות רגשיות וההתנהגותיות. כשגילו בכפר שעישנתי מריחואנה, שלחו אותי לתהליך טיפולי ביחידה להתמכרויות. שם היה לי הכי קשה, לא הסתדרתי בתהליך הזה.
כתנאי לסיום השנה בפנימייה אמרו שיעבירו אותי, אבל שאני חייב לסיים את התהליך בכפר הגמילה . אחרי שסיימתי שלושה חודשי טיפול וגמילה, חזרתי לפנימייה ולתיכון כמו שהובטח לי.
כשסיימתי בפנימייה, הפנו אותי לתכנית “גשר לעצמאות” שם שובצתי באחת הדירות. במקביל לתוכנית התחלתי לימודי תעודה שאני ממש תכף מסיים, אני לומד במסלול הנדסאי מכונות. גם בזמן הלימודים וכשאני בגשר לעצמאות, המשכתי בתכנית טיפול ביחידה להתמכרויות. ואם זה לא מספיק בשביל הלו”ז הצפוף – אז גם שילבתי עבודה. חוויתי הרבה אתגרים בחיים, אבל הבטחתי לעצמי שלא משנה מה, אני ממשיך לשמור על אופטימיות ואמונה. יש לי חלומות רבים לגבי העתיד שלי, ואני עובד מאוד קשה כדי להגשים אותם. במהלך השנה האחרונה מימנתי בעצמי שיעורי נהיגה ולפני כחודשיים עברתי טסט.
בחודשים האחרונים לקחתי החלטה לשמור על אורח חיים בריא, הפסקתי לעשן סיגריות, אני מקפיד על ריצות ואימוני כושר, ומשתדל לשלב מזון בריא.
כשמדברים על בית, למה בעצם מתכוונים, לארבעה קירות התומכים בקורת גג, לאהבה שעוטפת אותך, לדאגה, לתמיכה, מה המשמעות של בית? לא פעם בתור ילדה שאלתי את השאלה הזאת, לא פעם ערגתי לחיבוק, לאכפתיות מצד הוריי, התחננתי שישימו לב לקיומי, אבל