השנה, הנוכחות של הורי החניכים הפכה את האירוע לשונה ומחבר מתמיד. לינוי, רכזת קומונה מגדים, תיארה את זה במדויק:

“באופן טבעי, יש לפעמים הורים שמרגישים חוסר אמון בנו, כצוות, ככפר. הילדים שלהם גדלים אצלנו בכפרים, וזה יכול להיות להורים לא פשוט. השנה, בחג הכפר במגדים, ממש הרגשתי שהם סומכים עלינו! ראיתי שהם אוהבים אותנו, ראיתי שהם מעריכים אותנו. חיבקו אותנו, הודו לנו על כל מה שאנחנו נותנים לילדים… אני רק נזכרת בזה שוב, ועולה לי שוב דמעות.”

אבל הרגע שמכווץ לנו את הבטן בכל פעם מחדש, הוא רגע הפרידה מהבוגרים ומהש”שינים שלנו אנחנו מסתכלים עליהם ומתמלאים בגאווה על הדרך שעשו עד לרגע בו הם עומדים על הבמה. לינוי משתפת על רגעי השיא המרגשים האלה:

“ההורים של הש”שנים גם באו, אז יצא לי לראות לדוגמה ש’שין שין’ לוקח את ההורה שלו להכיר את ההורה של החניך הזה, והחניכים באים להורים של השין-שינים, והחלוקת תעודות הצטיינות לילדים, זה הרים להם בטירוף.”

בוגרים יקרים ואהובים שלנו, אתם פורשים כנפיים ויוצאים לחיים האמיתיים, אבל השורשים שלכם תמיד יישארו כאן אנחנו כל כך גאים בכם, מאמינים בכם, ותמיד נהיה הבית שתוכלו לחזור אליו