החיים הם כמו רכיבה על אופניים. כדי לשמור על יציבות חייבים להמשיך להתקדם.

אז לקחנו אופניים, קסדות ואת מדריך הרכיבה שקד מכל גלגל ויצאנו לדרך. מפגש רכיבה ראשון מתוך שניים. הילדים למדו איך לייצב את עצמם על האופניים, איך מתחזקים אופניים והתנסו בסוגי רכיבה שונים.

היה מהנה, משחרר, מאוורר ומחזק.

במפגש הבא? רכיבת שטח במדבר שלנו. שילוב מופלא של אופניים וטבע עוצר נשימה. התרופה הטובה ביותר לנשמה!

בימים הקשים שעוברים עלינו מאז ה – 7/10 אנחנו מתמקדים בעשייה ומסרים חיוביים לילדים.

הפעם הצוות המדהים בפנימיית מגדים התמקד במסר הכל כך חשוב – אחדות: מטרת הפעילות היא יצירת שוויון וערבות בין הילדים תוך הבנה שכל אחד חזק ועוצמתי בנפרד אבל יחד אנחנו חזקים יותר.

תחילה הסברנו מהי אחדות, הבאנו דוגמאות מהחיים עצמם וגם דוגמא מוחשית: לקחנו עיפרון בודד ושברנו אותו, לאחר מכן לקחנו קבוצת עפרונות וראינו שממש קשה עד בלתי אפשרי לשבור את כולם יחד. הילדים נשאלו מספר שאלות מתי אתם מרגישים צורך להיות מוקפים אנשים ומתי פחות? למה לדעתכם אחדות חשובה? וכו..

לבסוף הילדים קיבלו משימה משותפת, בחרנו לקשט את המשפט ״כולנו רקמה אנושית אחת״ המסמל אחדות בין אנשים בדיוק כמו הרקמות בגוף האדם.

קצת על פעילות עם הילדים שלנו בנושא רגשות בזמן המלחמה. מוזמנים לנסות גם…

רוב הזמן אנחנו שומרים על הילדים מכל המצב בארץ עד כמה שניתן, ובהגעתם מהבתים אנחנו מבינים כמה מידע הם מקבלים וכמה רגשות הם שומרים בבטן או לחלופין לא יודעים לבטא.

מטרת הפעילות היא לבטא את הרגשות שלנו בימים כאלה בכל מני דרכים, ולפתוח שיח חופשי על רגשות ועל המצב במדינה.

פתחנו במשחק אסוציאציות, מה עולה לנו לראש כששומעים את המילה מלחמה? הילדים בחרו בהמון מילים כמו – ירי טילים, הרג, אנשים מסכנים, פצצות וכו׳ ונחשו מה? אף אחד מהם לא תיאר רגש.

בשלב הבא הסברנו לילדים את ההבדל בין שם עצם לרגש וביקשנו מהם לתאר את הרגש שעולה להם כשהם שומעים את המילה מלחמה. הרגשות שהילדים בחרו הם – חשש, פחד, תסכול, תקווה וכו׳..

לאחר מכן כל ילד התבקש לצייר בחופשיות כל מה שעולה לו לראש כשהוא שומע את המילה מלחמה. הופתענו לגלות כמה רגש נכנס בדף… כמה משחרר זה לצייר את המחשבות והרגשות ולגלות את הבגרות שלהם בשיח חופשי.

מאז ה-7.10 כולנו בחרדה… החלק המורכב ביותר בחרדה, הוא תחושת אי הוודאות שמצטרפת אליה. כדי למלא את החלל הריק הזה, אנו נוטים לחפש "אמיתות" ו-ודאויות בחוץ ומכאן שנפנה לתקשורת, לחברים "יודעי דבר", או סתם לתחושות בטן. לרוב "אמיתות" אלה יהיו פאסימיות וקשות (למשל כל מה שאנו רואים בטלגרם), אבל כשאנו בחוסר ודאות, נעדיף אמת קשה מנשוא, מאשר להישאר מבלי לדעת.

אז מה עושים בימים קשים אלה?

1. נצמדים לשגרה כמה שניתן- היא מהווה בעבורנו מנגנון הגנה חיצוני.

2. אנשים – כמה שיותר. גם אם אי אפשר לצאת לבלות, צרו לעצמכם סיטואציות חברתיות נעימות. ובחיאת, נסו לדבר על עוד דברים מלבד המצב.

3. צמצמו צריכת מדיה – ובמיוחד את זו הלא פורמאלית כמו הסרטונים הקשים שיש בטלגרם ודומיו. בהתחלה זה נראה שאנו מסוגלים לצפות, אבל מבלי לשים לב, זה מכרסם בנו. פשוט הסירו את האפליקציה הזו.

4. תעשו דברים של כיף. היזכרו בתחביבים שלכם, וקיימו אותם. ספורט זה תמיד רעיון טוב!

5. כשקשה, אל תישארו עם זה לבד. דברו, שתפו. זה באמת עוזר.

6. זו אומנם קלישאה, אבל זכרו, שכל דבר קשה, גם אם מאוד, בסוף עובר. אנחנו נהיה בסדר, הימים הטובים עוד ישובו והחיוך יחזור לפנינו.

תקופת החגים היא תקופה חגיגית, אבל עבור משפחות רבות היא תקופה מאוד לא פשוטה. החוסר בבית מאוד מורגש.

חוסר שגורם ללחץ כלכלי ונפשי ומשפיע על מצב הרוח וההתנהגות. הכל נהיה קיצוני יותר, קשה יותר ומורכב הרבה יותר. בכפרים אנחנו משתדלים לסייע עד כמה שניתן. ישנם ילדים שהיציאה לחופשה בבית מקשה על המשפחה והם נשארים כאן איתנו בבית תורן. בתמונות הצוות המדהים בכפר מגדים שהופך את החוויה לחגיגה של כיף ושמחה עבור הילדים. אוכל של פינוקים בסוכה, טיול מדהים לעמק המעיינות וסדנת בישול ממולאים.

הלב מתמלא בהערכה ותודה גדולה לצוות המדהים הזה. אין ספק שזכינו!

סוכות שמח לכולם