לאחרונה השקנו את “שחר חדש” – מיזם המעניק אופק תעסוקתי לצעירים וצעירות שנפגעו מאירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת “חרבות ברזל”. במסגרת התוכנית, המשתתפים עוברים הכשרה של 3 חודשים בהדרכת נוער בסיכון ובסיומה יוכלו להשתלב כמדריכים באחד מכפרי הנוער שלנו. “שחר חדש” הוא הרבה מעבר לתעסוקה – הוא הזדמנות לריפוי. דרך תרומה לקהילה, חיזוק תחושת המסוגלות והשתלבות בעולם ההדרכה והטיפול, המשתתפים בונים מחדש את תחושת היציבות והביטחון שלהם.

מאז ה-7 באוקטובר אנו עדים להתגייסות יוצאת דופן של החברה הישראלית – אזרחים, קהילות יהודיות בחו”ל, המגזר העסקי ועוד. כולם מסייעים ומעניקים תרומות רבות לצה”ל, למפונים ולנפגעים.

הפעולות האלו הן ללא ספק חשובות ונדרשות לאור האירועים הקשים שאנו חווים, ויש בהן גם רוממות רוח לנוכח הסולידריות. אך בתוך כל ההתגייסות הזו, אסור לנו לשכוח את הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה שלנו – אלו שהיו פגיעות לפני ה-7

בישראל ישנם כ-6,500 ילדים חסרי עורף משפחתי, שנאלצים לעבור את האתגרים הגדולים בתולדות המדינה לבד, ללא תמיכה וללא שיתוף משפחתי. ילדים אלו הם אלו שננטשו או נפגעו על ידי משפחותיהם, או עברו טראומות וטרגדיות אישיות שלא ניתן לדמיין. הם זקוקים לתמיכה שלנו לא פחות מכל אחד אחר.

מה שנראה טבעי ומובן מאליו לילד שגדל במשפחה תומכת – מתנות יום הולדת, הגשמת חלומות, נעליים אופנתיות, חוגי קרטה – ואפילו סתם אוזן קשבת לנוכח הקשיים – חסר לילדים אלה, והם זקוקים לנו יותר מתמיד.

מאז ה-7 באוקטובר, כספי התמיכה מופנים באופן טבעי לגופים אחרים ולמטרות חשובות כמו סיוע לחיילי צה”ל ולמשפחות המפונים והנפגעים. אך עלינו לזכור שגם הילדים חסרי העורף המשפחתי זקוקים לעזרה ולתמיכה שלנו.

תמיכה בארגונים שפועלים להצלת ילדים אלו יכולה לשנות את חייהם ולהעניק להם את הכלים והמשאבים שהם כה זקוקים להם כדי לגדול ולהתפתח בצורה בריאה ויציבה.

תמיכה בארגונים אלו משמעותה היא השקעה בעתיד של הילדים הפגיעים ביותר בחברה שלנו. בעזרת התרומות ניתן להוסיף חוגים מגוונים, לשפר את מתקני הספורט, להקים חדרי מוזיקה ולספק להם את כל מה שילד במשפחה רגילה מקבל כמובן מאליו.

תמיכה כארגונים להצלת ילדים לא רק מספקת להם תחושת ביטחון ושייכות, אלא גם מאפשרת להם להאמין בעצמם, לפתח את הכישורים שלהם ולהתמודד עם האתגרים של החיים בצורה טובה יותר.

הילדים האלה, שחיים ללא תמיכה משפחתית, זקוקים להדרכה ולמסגרת חינוכית תומכת שתעזור להם להתמודד עם העבר הקשה שלהם ולבנות עתיד טוב יותר. תמיכה כספית תאפשר לארגונים לשפר את השירותים הניתנים להם ולהציע להם סביבה בריאה ומפתחת. הסביבה הזאת תעניק להם כלים חשובים לחיים, מקום שבו יוכלו להרגיש בטוחים ושייכים.

החשיבות של תמיכה בארגונים אלו אינה מוגבלת רק לרמה האישית של כל ילד. כשאנחנו תורמים, אנחנו משקיעים בחברה כולה. ילדים שגדלים במסגרות תומכות ומתפתחות הופכים למבוגרים שמסוגלים לתרום חזרה לחברה. הם הופכים לאזרחים פעילים, בעלי כישורים ויכולת להתמודד עם האתגרים של החיים.

החברה שלנו נמדדת במידה רבה ביכולת שלנו לדאוג לחלשים ביותר. כאשר אנו מושיטים יד לילדים האלה, אנחנו לא רק עוזרים להם לגדול ולהתפתח, אלא גם מראים להם שהם לא לבד. אנחנו מראים להם שיש מי שדואג להם ואכפת לו מהם.

המדינה נלחמת בדיוק עבור הסיבות הללו – התמיכה במי שזקוק לנו. זו הסיבה לעמידתה של ישראל על עצמאותה וזכות קיומה: דאגה לחלש.

25 מתנדבים צעירים ממקסיקו, מלאי אנרגיה וחיוכים, הפכו את היום בכפר הילדים במגדים לחגיגה בלתי נשכחת 💚 הם לא רק ניקו ושיפרו את המתחם, אלא גם הקדישו זמן איכות למשחקים, שירה וריקודים עם הילדים והעניקו להם יום מלא באהבה, צחוק ואנרגיות טובות. תודה ענקית לעמותת CADENA על היוזמה המרגשת הזו ועל ההזדמנות לחוות את הקסם הזה.

דמיינו שיש לכם 10,000 ש”ח לתת. הייתם מקדישים אותם לאנשים שלא מסתדרים עם תדלוק עצמי או להוצאת ילדים ממעגל הסיכון? עכשיו, שימו לב במה בוחרת מדינת ישראל בכל שנה מחדש.

כיצד ייתכן שגם אחרי ה-7 באוקטובר, בזמן שארגוני סיוע ועמותות נאנקים תחת עומס המטופלים – עבודה כמתדלק, כמלצר בספינת תענוגות או אפילו בשטיפת רכבים – היא עדיין עבודה מועדפת, אך מדריך טיפולי או סגל של פנימיות ילדים לא?

אתם מבינים? למדינה יותר חשוב שתנהגו באוטו נוצץ מאשר שילדה ללא עורף משפחתי תסיים בגרות או חלילה תידרדר לזנות, פשע או סמים.

בזמן שרווחי חברות הדלק ממשיכים לזנק, גם הגרפים של העמותות מטפסים מרבעון לרבעון – אך במקרה של העמותות אלו גרפים של הוצאות. מדובר בעמותות שמשחקות תפקיד משמעותי בשימור ובניית החברה הישראלית והחוסן של אזרחיה, מטפלות בבניה היתומים, מחזקות אימהות חד הוריות, תומכות בנפגעי ה-7 באוקטובר, ומסייעות ליחידים ומשפחות שלמות לצלוח את הזמנים הקשים שאנו נמצאים בהם. אך מי מסייע להן?

זה שנים קיימת בעיה קשה של גיוס ותחלופת עובדים חריגה במסגרות לילדים ולנוער בסיכון, בעיקר במקצועות ההדרכה. בכל שנה עוזבים כ-50% מהמדריכים, ובממוצע, מדריכים עובדים רק כשנה.

הסיבות העיקריות לתחלופה הגבוהה של אנשי צוות ומדריכים הן שכר נמוך, עומס ושחיקה. תחלופת העובדים התגברה מאוד בתקופת הקורונה והמשיכה גם אחריה. קיים קושי יוצא דופן לגייס כוח אדם חדש.

ילדים ונערים בסיכון זקוקים יותר מכל לליווי של צוות קבוע, מקצועי ותומך. אלו ילדים שנפגעו מידי הבוגרים המשמעותיים סביבם ועברו טראומות מהקרובים להם ביותר, ודווקא בשל כך הם זקוקים במיוחד לצוות חם ומסור שילווה אותם לאורך זמן וידע לעזור להם.

כמנכ”לית ארגון ללא מטרות רווח שמעניק בית חם לילדים ללא עורף משפחתי, בכל שנה אני נאבקת מחדש. וכך גם ראשי הארגונים שלצידי, לגייס חברה צעירים שייקחו על עצמם את המשימה הקשה לסייע לאלו שכל כך זקוקים לזה. זו התמודדות כמעט בלתי אפשרית בעולם שבו נאבקים רבים על אלו שלא הלכו להייטק.

אנחנו, להבדיל מגופי ההייטק, לא יכולים להבטיח משכורות עתק שהולכות וגדלות עם השנים למתמידים. אנחנו לא מנהלים תקציב, אנחנו מנהלים גירעון. ועם גירעון – קשה לשלם טוב לעובדים.

אנחנו מציעים עבודה ערכית וחשובה אך קשה, שגם שכרה לא בצידה. ובכל שנה, אנחנו נלחמים על תשומת הלב של צעירים ערכיים, אחראיים,  בעלי לב רחב, שמוכנים להעניק חום ואהבה לאחרים שכל כך זקוקים לזה, ובהם גם חיילים משוחררים,

שכר מינימלי בעבודה תובענית בעמותה, או שכר זהה עם מענק מהמדינה אחרי חצי שנה, בעבודה פחות חשובה אך גם הרבה פחות קשה? אל מול הדילמה הזו ניצבים חיילנו המשוחררים. והתשובה שלהם נראית בבירור: בכל שנה מצטרפים למעגל העבודה אלפי מלצרים, מתדלקים ושוטפי מכוניות, ורק מאות בודדים מהם בוחרים לעבוד בעמותות.

אלו שבחרו בעמותות הם צעירים עם סדרי עדיפויות ברורים, שהבינו מה חשוב באמת בחיים. את השאר אין להאשים, זה ממש לא הם – אלו המבוגרים האחראיים שמעודדים אותם לבחירה הזו. הם אלו שמכוונים אותם למסלולי הסיוע לבעלי ההון.

יש דרכים רבות ומגוונות שבהן יכלה המדינה לעודד צעירים לבחור לעבוד בהדרכת ילדים בסיכון. הנושא הובא יותר מפעם אחת אל שולחנם של חברי הוועדות השונות של הכנסת. ההכרה בעבודה זו כעבודה מועדפת, היא ככל הנראה הקלה והזמינה ביותר.

עכשיו, אתם יכולים לשחרר את תרגיל הדמיון המודרך מתחילת המאמר הזה. אין בו צורך. בשלב הזה כבר ברור לכם לגמרי. המדינה בחרה לתמוך בבעלי אוניות התענוגות וחברות הדלק. השאלה היא – במה היא תבחר בשנה הבאה וכיצד כל אחד מאתנו ירים את קולו ויישא את הקריאה: ילדים חשובים יותר מרכבים.

כותבת הכתבה היא נלי גבע, מנכ”לית האגודה הישראלית לכפרי ילדים S.O.S שפועלת בישראל למעלה מ-43 שנים ומספקת בית חם ואוהב למאות ילדים נעדרי עורף משפחתי. האגודה מפעילה מרכז חירום לילדים בסיכון, את פנימיות נרדים שבערד ומגדים שבמגדל העמק, עשרות דירות לצעירים חסרי עורף משפחתי ומועדוניות במגזר הבדואי.

תודה ענקית לכל צוות לוקהיד מרטין הנפלאים: שיקי שני, מנכ״ל לוקהיד מרטין ישראל, טל גלאור הסמנכ״לית, נעהל׳ה, שיקמה, אוהד ואופיר על האירוח המפנק, ההרצאה המעניינת, הפעילויות, ההדרכה וההצצה לעוד חלום אפשרי

תודה ענקית לכל צוות מגדים המופלא, על עשייה ברוכה ומרגשת ועל כל כך הרבה חיוכים של ילדים. זכינו בכם

ואז מגיע חג הכפר, שהוא בעצם מסיבת סיום השנה. אתה מסתכל על הבמה ורואה עשרות כישרונות ואתה מתמלא באושר, בגאווה וים של דמעות. כי אתה זוכר את היום הראשון של כל אחד מהילדים בכפר ואתה יודע שהכל זה בזכות העבודה הקשה של הצוות. כי רק ילדים שאהבו אותם, נסכו בהם ביטחון וגידלו אותם בסביבה עם הרבה שמחת חיים יכולים להגיע למצב בו הם כותבים, כוראוגרפים, מנחים, במאים, צלמים, רקדנים ושחקנים ברמה כל כך גבוה. איזה כיף לשבת ערב שלם עם חיוך שלא יורד מהפנים לנגב כל הזמן את הדמעות, להתמלא גאווה ולהתמוגג. צוות נרדים היקר זה הכל שלכם! יום יום בעבודה קשה אתם הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי. משנים מציאות. תבורכו

השנה שני חגים התחברו לנו יחד. חג שבועות וחג הכפר של מגדים.

האמת? זה יושב בול! חג הביכורים, חג מתן תורה ו…חג הכפר. חג הכפר הוא חג של הרבה שמחה וגאווה. גאווה בביכורים ששלנו, בילדים שלנו. בהישגים שלהם, בהצלחות שלהם, באתגרים שהצליחו לצלוח ובצעד הנוסף שעשו השנה. ב״תורה״ שקיבלו, בערכים שרכשו. הכל בעבודה קשה תוך הרבה קשיים והתמודדויות לא פשוטות. ילדים שלנו, אוהבים אותכם וגאים בכם כל כך!
אתם הכי אמיצים שיש. בוגרים שלנו אהובים, הדרך ארוכה ומפותלת, קחו נשימה עמוקה ותתחילו לצעוד קדימה. רק קדימה. גאים בכם, סומכים עליכם ואוהבים אותכם מאוד

שינשינים שלנו מקסימים, גם מכם אנחנו נפרדים. תודה ענקית על עשייה מופלאה של הרבה טוב בשנה כל כך מאתגרת. צאו אל החיים ותמשיכו לפזר את אבקת הקסמים שלכם.