בית חם ותקווה: תוכנית גשר לעצמאות
מור רבי, מנהלת תוכנית גשר לעצמאות בעמותת אס.או.אס כפרי ילדים, השתתפה בפרק מיוחד של הפודקאסט “נראות שקופה” שעסק בבוגרי ובוגרות המסגרות החוץ-ביתיות בישראל.
מור סיפרה בגילוי לב על הצעירים והצעירות שמסיימים את שהותם בכפרים – ופתאום צריכים לעבור לחיים עצמאיים, בלי עורף משפחתי תומך, בלי כלים בסיסיים להתנהלות כלכלית, לעיתים גם עם תחושת תלישות ובדידות.
בפרק היא משתפת גם כיצד תכנית גשר לעצמאות – שמפעילה 10 דירות קהילתיות ברחבי הארץ – נותנת בית חם, ליווי אישי, ולפעמים בפעם הראשונה: מרחב לחלום.
השנה הגיעה לסיומה, והשינשינים היקרים שלנו יוצאים לדרכם החדשה – אבל לא לפני פרידה שעושה טוב בלב!
בימים האחרונים יצאו המשפחתונים לטיולי פרידה עם השינשינים, שהיו חלק בלתי נפרד מהחיים של הילדים לאורך השנה.
עוד כמה שעות של צחוק, שירים, חיבוקים – ועוד קצת ביחד לפני שכל אחד ממשיך לדרכו.
זה לא קשר רגיל, וזו אף פעם לא פרידה פשוטה.
השינשינים היו עוגן, חברים, אחים גדולים – והפרידה מהם מרגשת וקשה בכל פעם מחדש.
שינשינים אהובים ויקרים שלנו, תודה על שנה של נוכחות, הקשבה ואהבה.
הדלת שלנו תמיד פתוחה עבורכם, והאהבה של הילדים תמיד איתכם
גם השנה קיימנו בנרדים את טורניר פז – טורניר שכולו אהבה וחיבור לזכרו של פז אליהו ז”ל, ש”ש בכפר הילדים נרדים, שנפל במבצע צוק איתן. טורניר שהפך למסורת מרגשת, שמאירה באורו של פז את הכפר מבפנים.
זו הייתה השנה החמישית לטורניר – יום מלא בספורט, תחרויות, צבעים, צחוק ואווירה יוצאת דופן – בדיוק כמו שפז אהב.
האירוע כולו אורגן ברמה גבוהה על ידי רום פרץ, רכז הספורט של הכפר, יחד עם הקומונה האלופה שלנו, שדאגו להפוך כל פרט לרגע של חוויה:
חולצות “פז” בצבע שונה לכל בית, תחרות הקפצות כדור, ומשחק ידידות עם תחנת משטרת ערד – והכול באווירה מגבשת, ספורטיבית ומלאה בשמחה.
והשיא, כמו תמיד – היה הרגע שבו אורי ורחל, הוריו של פז, הגיעו במיוחד מקיבוץ עברון הרחוק, עם המון התרגשות, זיכרונות וחיבוק חם לכל מי שלקח חלק.
תודה ענקית לרום, לקומונה, לילדים, למשטרת ערד ולמשפחת אליהו – על דרך ההנצחה המרגשת.
דרך של אהבה, נתינה ותנועה קדימה – עם לב גדול על המגרש ורוח ספורטיבית אמיתית.
זה התחיל ממשפט אחד קטן והסתיים בקטיף דובדבנים בגולן שאף אחד לא ישכח!
בת אל, המדריכה של משפחתון הצעירים בכפר מגדים, הגיעה למשמרת של שבת בבוקר. שני חניכים כבר היו ערים, והם התיישבו יחד למשחק קופסה.
באמצע המשחק, אחד מהם אמר בפשטות: “איך בא לי דובדבנים… אני ממש אוהב דובדבנים.”
בת אל חייכה. לא הייתה פעילות מתוכננת לאותו היום – אבל היה לה רעיון! היא שיתפה את עונג, ובמהרה סודרו האישורים, וכמו שהרגע התחיל בפשטות – כך גם כולם יצאו לדרך:
הילדים קטפו, טעמו ואכלו דובדבנים – חלקם בפעם הראשונה. העיניים שלהם נצצו והצחוק לא נגמר.
בהמשך המשיכו לטייל, עברו בין נופים והסקרנות פרצה גבולות: “מה זה המקום הזה?”, “מי גר פה?”, “נבוא שוב?”.
כי לפעמים, כל מה שצריך זו הקשבה לרגע אחד קטן – כדי להפוך אותו להרפתקה שכולם יזכרו תמיד.
בסבב הלחימה הקודם, כשהילדים נאלצו לשהות ימים ארוכים במקלטים ללא מסגרת לימודית, הבנו עד כמה חשוב שיהיה להם מרחב בטוח ומכיל – תחליף לבית הספר בזמן חירום, שישלב למידה, תמיכה רגשית ותחושת שגרה.
כך נולד המרחב החינוכי החדש: מקום שמציע חדר לטיפול באמנות, חדר לפגישות עם פסיכולוג, כיתת לימוד לשיעורי תגבור ושיעורים פרטיים, מרחב רגיעה, מטבח לפעילויות בישול, וסלון שמאפשר מרחב משחקי קופסה ומפגשים עם הצוות.
תודה ענקית לפדרציית דטרויט (Jewish Federation of Detroit) על התרומה הנדיבה,
ולחברות טאואר סמיקונדקטור וביוסנס על המתנדבים המקסימים שסייעו בהקמה – בבניית הרהיטים, בקידוחים, בסחיבות ובתלייה.
ותודה מיוחדת לחברת Zoomin על תרומה של ריהוט מעוצב ומדהים, שהכניס למרחב שלנו תחושת בית, צבע וחום – בדיוק מה שהילדים צריכים ברגעים כאלה.
עכשיו יש לילדים מרחב חינוכי מקסים, נעים ובטוח לשהות בו
לפחד זה אנושי וילדים מרגישים את זה – לפעמים אפילו יותר ממה שנדמה לנו.
השבוע בכפר מגדים, חגית מלול – אם בית שמלווה במסירות ואהבה את הילדים של הבית שלה – יזמה פעילות מרגשת ועמוקה שעסקה בדיוק ברגש הזה: פחד.
הם שוחחו על מה מפחיד אותם, מתי הפחד מופיע, האם זה בסדר לפחד ואיך מתמודדים עם התחושה הזו. על הרצון להצליח ועל החשש מכישלון. על הרגעים הקטנים של פחד – ועל האומץ שצומח מהם.
בסיום השיח, כל ילד וילדה ציירו את הפחד שלהם והוסיפו לו סיפור.
היה מצחיק, מרגש, מאתגר ובעיקר – זו הייתה תזכורת לכך שכשמדברים את הרגש, אפילו הפחדים נראים אחרת.
תודה חגית על הובלה רגישה, חשובה ומלאת לב
מתחילים משהו גדול בערד!
אנחנו נרגשים לשתף אתכם בצעד הבא שלנו –
התחלנו להקים כפר צעירים חדש בערד!
יהיה מרחב חדש וצעיר – שבו סטודנטים וצעירים יגורו יחד ויעבדו בתפקידי הדרכה וחינוך בכפר נרדים ובמרכז החירום רימונים.
כפר שמחבר בין ערכים של חינוך, קהילה והתיישבות – בדיוק במקום שבו אפשר להשפיע.
כבר עכשיו מתחילים להניח יסודות – תרתי משמע.
ההתרגשות בשטח מורגשת בכל פינה, וזו רק ההתחלה!
השבוע קיימנו יום התרמה מרגש, והשינשינים המדהימים שלנו הצליחו לגייס למעלה מ-150,000 ש”ח לטובת כפרי הילדים שלנו – “מגדים” שבמגדל העמק ו”נרדים” שבערד.
הכפרים שלנו הם הרבה יותר ממקום לגור בו – הם בית אמיתי. מקום שמעניק לילדים תחושת שייכות וביטחון. כאן הם זוכים להרגיש שוב חלק ממשהו גדול – לבנות קשרים חדשים, לצמוח, ולגלות בכל יום שיש מי שרואה אותם, מאמין בהם, ותמיד כאן בשבילם.
תודה ענקית לכל השינשינים שעשו עבודה פשוט מדהימה, תודה ל
Matrix – מטריקס על האירוח החם, ל
Humongous יומנגס על תרומת הארוחות השוות, ולדורון זקצר Doron Zexer על הביקור המרגש וההכוונה לשינשינים.
תודה לכל מי שתרם ולכל מי שהאמין ובחר לקחת חלק ביום המיוחד הזה – בזכותכם, הילדים שלנו ימשיכו לגדול, לצמוח, ולדעת שהם אף פעם לא לבד.
פחות
איזה יום מלא בחוויות בלתי נשכחות היה לנו!
יצאנו עם ילדי מגדים ליום כיף ברעננה, בניצוחו של אבי יוסף
Avi Josef, שדאג להכל עד הפרט האחרון – וזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים.
פתחנו את היום בסקיי ג’אמפ רעננה
Sky jump פארק טרמפולינות – קפיצות, צחוקים, סרט שבעה ממדים, ברד מתוק ואנרגיה שפתחה לכולנו את הלב.
כשסיימנו נהנינו מנסיעה באוטובוס המפנק של
י.ח.ס הסעות בע”מ שלקח אותנו לפארק רעננה.
בפארק חיכו לנו הפעלות, משחקים, מתחם טרמפולינות מהמם, וחבר’ה עם לב ענק שהפעילו את הילדים באהבה גדולה.
סיימנו בארוחה טעימה ליד האגם – רגע של רוגע, נוף יפה, והרבה חיוכים.
הילדים חזרו עם עיניים נוצצות, ואנחנו עם לב מלא.
תודה ענקית לכל מי שלקח חלק ביום הזה – אתם לגמרי חלק מהקסם.
ביום שבת בבוקר, בת אל, מדריכת משפחתון ארבל, הגיעה למשמרת כשלפתע עלה רעיון מתוק במיוחד.
“שני חניכים קטנים כבר היו ערים, שיחקנו יחד משחק קופסה ועל השולחן היו כמה פירות. באיזשהו שלב אחד מהם הסתכל עליי ואמר: ‘וואי, איך בא לי דובדבנים! אני ממש אוהב דובדבנים.’ זה ישר הדליק לי רעיון – היום אין לנו פעילות מתוכננת, וקטיף דובדבנים יכול להיות חוויה מדהימה לכל המשפחתון.”
בת אל פנתה לעונג, השיגה אישורים – ותוך זמן קצר כולם היו בדרכם לצפון.
הקטיף היה הצלחה מסחררת – הילדים אכלו כמויות מרשימות של דובדבנים, חלקם טעמו לראשונה בחייהם ולא האמינו כמה זה טעים.
אחרי הקטיף המשיכו לטיול קצר ברמת הגולן, נהנו מהנופים הירוקים ומהשאלות הסקרניות שליוו את הדרך – על בסיסים, על טבע, על מה שרואים מעבר לחלון.
סיפור קטן, יום גדול, וזיכרון מתוק שיישאר בלב של כולנו 🍒
כרטיס אשראי
03-613-2438
ביט
תרומה בצ'ק
עיגול לטובה 
העברה בנקאית
