הוא סיפר להם על השירות, על אותו יום, על הפציעה, ועל הדרך הארוכה של השיקום – בגוף ובנפש.

החלק הכי מרגש ועוצמתי היה כשהחברים שגדלו איתו בכפר וסיימו, הגיעו ללוות אותו, להיות לצידו ולתמוך בו, בדיוק כפי שעשו מאז הפציעה הקשה.

זה היה רגע של גאווה גדולה. לראות איך הקשרים והערכים שנרקמים בכפר ממשיכים ללוות את הבוגרים גם שנים אחרי, ואיך נוצרת כאן קהילה אמיתית, חמה, מחבקת ותומכת, שמעבירה את הרוח הזו הלאה לדורות הבאים.