חג הכפר בנרדים. מאיפה מתחילים? מכל האורחים שעבורם נרדים זה בית ומגיעים? בוגרים, קומונות עבר, מתנדבים, הורים, מדריכים שכבר מזמן סיימו ומתגעגעים? משלומי ות׳ שעומדים על הבמה מקריאים שיר של נועם חורב ונחנקים מהתרגשות? מדברי הבוגרים שמספרים על הכפר ונשנקים ואתה מבין עד כמה הם אוהבים את הבית הזה ומחוברים אליו? מד׳ בוגרת הכפר שמספרת לכולם את הסיפור שלה, את החוסן הנפשי והביטחון שקיבלה בכפר ושהיום היא מדריכה לילדים בעצמה? מאמא של ש״ש שמספרת עד כמה המקום המיוחד הזה נכנס להם ללב? או מההתרגשות לראות על במה אחת עשרות ילדים מאושרים במופע מרהיב שבו הם משחקים, רוקדים, ומנחים בכישרון רב?

ניסיתי לחשוב מה משותף להכל… ומצאתי רק תשובה אחת – הלב של נרדים, הצוות.

להיות צוות בכפר ילדים זו עבודה קשה מאוד. עבודה סיזיפית יומיומית, הרבה פעמים מתסכלת, עם אינספור התמודדויות ואתגרים בכל יום.

ואז מגיע חג הכפר, שהוא בעצם מסיבת סיום השנה. אתה מסתכל על הבמה ורואה עשרות כישרונות ואתה מתמלא באושר, בגאווה וים של דמעות. כי אתה זוכר את היום הראשון של כל אחד מהילדים בכפר ואתה יודע שהכל זה בזכות העבודה הקשה של הצוות. כי רק ילדים שאהבו אותם, נסכו בהם ביטחון וגידלו אותם בסביבה עם הרבה שמחת חיים יכולים להגיע למצב בו הם כותבים, כוראוגרפים, מנחים, במאים, צלמים, רקדנים ושחקנים ברמה כל כך גבוה. איזה כיף לשבת ערב שלם עם חיוך שלא יורד מהפנים לנגב כל הזמן את הדמעות, להתמלא גאווה ולהתמוגג. צוות נרדים היקר זה הכל שלכם! יום יום בעבודה קשה אתם הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי. משנים מציאות. תבורכו