יסמים שרה הללויה

יסמין לוי – הקול שלנו ב"דה ווייס" – מגשימה חלומות שתי רגליים על הקרקע

יסמין לוי מירוחם, בוגרת נרדים משנת 2008, מספרת על חייה לאחר עזיבתה. הראיון נעשה במסיבה חגיגית של בני מצווה באולמי אפוריה בירושלים. יסמין חתמה את האירוע בשיר "הללויה" של לאונרד כהן.

    "כאשר הנפתי יד לשלום, למירי ולעדי (אם ואב בית שלי בבית בוגרים בנרדים),  ידעתי כי מרגע זה הכול יהיה תלוי בי. רציתי לעשות דברים בהם האמנתי, שיכולתי להזדהות איתם, למצוא גם עניין וגם ערכים, אבל גם לחדש.... התחנה הראשונה שלי הייתה שירות לאומי בקריית מוצקין. שימשתי סייעתי לאחיות בשירותי מכבי. אני חושב שחיפשתי קצת להתרענן, להגיע רחוק מהבית, מדימונה, לעמוד על הרגליים שלי ולתפוש עצמאות,  אבל המעבר לא היה טוב לי - האישיות שלי עדיין לא התייצבה וכעבור שנה חזרתי הביתה. זאת הייתה בשבילי הקלה עצומה- חשוב לציין כי אמא שלי עמדה לצידי  כל התקופה הזאת. שירתי שנה נוספת במסגרת שירות לאומי, הפעם במוסד שטיפל בבני נוער עם הפרעות התנהגויות. זו הייתה, ללא ספק, השנה הכי משמעותית בחיי! עבודה כל כך ממלאה. תחשוב שאחת הבחורות ניגשת אלי ואומרת" יסמין, בזכותך עברתי את המבחן"!

אחרי השירות הייתה תקופה שבה נעתי מעבודה לעבודה –הגשתי מועמדות לאודישן של "דה וויס" הישראלי - ופתאום זה הגיע. הזמנה! עברתי את ה"בליינד אודישן" ולבסוף הגעתי לתוכנית עצמה. הייתי אצל רמי (קליינשטיין) בנבחרת שלו. הרגשתי, "הנה, זו המקפצה שלי בחיים" – עברתי לגור למרכז, לתל אביב. התחלתי  להופיע בפאבים, ניסיתי ליצור קצת קשרים עם עידן רייכל, קצת עם ארקדי דוכין. הייתי די מבולבלת בתקופה זו, זה גם שלב מאוד מוקדם לזמרת כמוני , לא היו לי יותר מדי פרוטקציות...ומתל אביב חזרתי שוב הביתה. האמת, התגעגעתי כבר לאימא.

זהו...אני לא מתכוונת לוותר, אני רוצה ללכת ללמוד משחק ואנגלית, להיות בעתיד בחזרה בתל אביב, אני משוכנעת שהמוזיקה שבי תוכל לעזור, להישאר שם לאורך זמן...

אני מסתכלת על הילדים כאן וזה מעורר בי המון נוסטלגיה. בגיל הזה הגעתי לנרדים. זו ממש שמחה ,להיות כאן, לראות את כל ההשקעה, לראות את הילדים המקסימים האלה, ולהיזכר...